בדין היסח דעת בברכת התורה
יעקב חזןיג אייר, תשפא25/04/2021פרק ו מתוך הספר תפילת יעקב![]()
+ תיאור הספר
+ הצג את פרקי הספר
<< לפרק הקודם
-
לפרק הבא >>
פרק ו מתוך הספר תפילת יעקב
תגיות:תפילת יעקביעקב חזןספרים
בדין היסח דעת בברכת התורה
איתא בנדרים (פא.) מפני מה ת"ח אין מצויין לצאת מבניהם ת"ח, רבינא אמר מפני שאין מברכים בתורה תחילה כלומר בתחילת עסקם בתורה בכל יום, ותלמידי חכמים מתוך שהם זהירים לעסוק בתורה ורגילין בה אינם זהירים לברך כשפותחין (אזי) לא מקיימא ברכתא כדכתיב "ונהיה אנחנו וצאצאינו לומדי תורה". ומהרי"א כתב שהטעם שאינם זוכים לבנים ת"ח מפני שאין מברכין בתורה הוא לפי שמאחר שאין מברכין על התורה מורה שאין קורין אותה לשמה, אלא כאומנות בעלמא לפיכך אין זוכין לשלשלת הנמשך לעוסק בתורה לא ימוש מפיך כו'.
ידועה ומפורסמת השאלה של הבית יוסף (סימן מז): בברכת המוציא ההלכה שאם הפסיק בין הברכה לאכילה צריך לחזור ולברך ומשמע שכן הדין בברכת המצוות שאם הפסיק בין הברכה לעשיית המצווה צריך לחזור ולברך, מדוע אנו לא מברכים בכל פעם שאנו לומדים תורה ?
ברכת האכילה באה על הנאת האכילה, וברכת המצוות באה על עשיית המצווה, אבל בתלמוד תורה כיוון שאדם מחויב שלא להפסיק להתעסק בו כלל, כשבא ללמוד כמה שעות אחר שברך לא מוכח מילתא שקורא בלא ברכה דאיכא למימר כשהשכים בירך ושנה לאלתר, ועוד יש לומר דאכילה ועשיית המצוות כיוון שאם רצה שלא לעשותן עד אחר כמה שעות הרשות בידו, כשמפסיק בין ברכה לאכילה או לעשיית מצוות נראה שאותה ברכה אינה חוזרת על אותה אכילה או אותה עשייה אבל תלמוד תורה שחייב לעסוק בה תמיד כשמפסיק בין ברכה ללימוד, לא הוי הפסק מאחר שבאותו זמן שהפסיק היה מחויב ללמוד, לכן לא צריך לברך בכל פעם שלומדים תורה כאשר בירך את ברכת התורה בבוקר.
איתא בבלי בברכות יא: א"ר יהודה אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא ק"ש צריך לברך. משקרא ק"ש אין צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה ( פרש”י שיש בה מעין ברכת התורה ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך ותלמדם חקי רצונך).
ואיתא בירושלמי (שם פ"א ה"ה) שמואל אמר השכים לשנות קודם ק"ש צריך לברך, לאחר ק"ש א"צ לברך אמר ר' אבא והוא ששנה על אתר (פירש תוס' ד”ה שכבר: לאלתר- שלמד מיד באותו מקום).
כתב התוס' ד"ה שכבר- נשאל לר' יצחק ( לפי דברי הירושלמי) כגון אנו שאין אנו לומדים מיד לאחר תפילת השחר, שאנו טרודין והולכים כך בלא לימוד עד אמצע היום או יותר, אמאי אין אנו מברכין ברכת התורה פעם אחרת כשאנו מתחילין ללמוד ? והשיב ר"י דלא קיימא לן כאותו ירושלמי הואיל וגמרא שלנו לא אמרו ואין צריך לאלתר ללמוד, ועוד אפילו לפי הירושלמי דווקא אהבה רבה דלא הוי עיקר ברכת התורה , דעיקר אהבה רבה לק"ש נתקן ובשביל היא אינו נפטר מברכת התורה אלא אם ילמד מיד וגם לא יעשה היסח הדעת ( כלומר ר' אבא דיבר רק על המקרה שלא ברך את ברכת התורה לפני ק”ש). אבל ברכת אשר בחר בנו וברכת לעסוק בדברי תורה שהן עיקר לברכת התורה פוטרת כל היום.
ואם תאמר מאי שנא מסוכה שאנו צריכים לברך על כל סעודה את ברכת ליישב בסוכה? וי"ל דשאני תורה שאינו מייאש עצמו, דבכל שעה אדם מחויב ללמוד דכתיב (יהושע א,ח) "והגית בו יומם ולילה" והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק. אבל לאכילה בסוכה יש שעה קבועה.
והצרפתים נהגו לומר פסוקים (מהתורה אחר ברכת התורה): ברכת הכוהנים וגם אלו דברים שאין להם שיעור שהיא משנה ( פאה פ"א) ואילו דברים שאדם אוכל פירותיהן וכו' שהיא בריתא (שבת קכז.) מפני הירושלמי דבעי שילמד על אתר (ברור שגם לדבריהם ברכת התורה פוטרת לכל היום), אבל אין צריך כמו שכתבתי כבר עכ"ל. ר"ת כתב כשאדם עומד ממיטתו בלילה שא"צ ( לברך) שברכת התורה של אתמול שחרית פוטרת עד שחרית אחרת, ור"י חולק עליו.
רבינו יונה כתב שלכאורה היה נראה לחלק בין מי שקריאתו כל היום או רובו ובין מי שאינו קורא בקביעות אלא במקרה. דמי שקורא בקביעות דין הוא שיפטר בברכת התורה שאמר בבוקר מפני שלדעת כן אומר אותה שיקרא כשירצה בין מיד בין אחר שעה, כיון שכוונתו עכ"פ לקרות או לשנות ויודע שיקרא. אבל אדם אחר שאינו יודע אם יקרא אם לאו, אינו מברך לכוונה שיקרא ק"ש, כשבא במקרה ללמוד היה לו לברך כיון שמתחלה לא נתכוון לאמרה על קריאה שיקרא ביום אלא שנהגו העולם שלא לברך כלל אפילו בבואם ללמוד דרך מקרה משום דכיון דמצות הקריאה כל היום היא אותה הברכה שבבוקר פוטרת כל מה שיקרא ביום .
הרמב"ם ( הלכות תפילה פ"ז ה"יא) כתב בכל יום חייב אדם לברך ג' ברכות אלו ואחר כך קורא מעט מדברי תורה ונהגו העם לקרוא ברכת כוהנים . הכסף משנה ( ס' יא) כתב והוא כדי שלא להפסיק בין הברכה ובין הדבר שמברך עליו. משמע גם מהרמב"ם שברכה התורה פוטרת את כל היום.
השו"ע בסימן מז' ס' י' כתב אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו כיוון שדעתו לחזור ללמוד, לא הוי הפסק ( לפי הרא"ש, ור"י בשם ר"ת) .
המגן אברהם בס"ק ט מדייק מהמילים של השו”ע "כיון שדעתו לחזור" שמשמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לברך וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ד' ס' ב'. אבל הט"ז בס"ק ח' כתב להפך וז"ל דכבר נתברר לעי"ל הטעם שאין הפסק מפסיד כלום, מטעם שחיוב הלימוד תמיד רובץ עליו אלא שהטרדה פותרתו, וכל שעה שאינו טרוד חל עליו החיוב ע"כ א"צ לחזור ולברך ולאו בדעתו תליה מילתא, ותו אדרבא אמרינן דמסתמא הווה דעתו אם יזדמן שיוכל ללמוד אפילו בשעה שאינו רגיל ללמוד שילמד. וכן מורה לשון השו"ע שאומר "כיון שדעתו לחזור" ולא אמר "אם דעתו לחזור" אלא מסתמא אמרינן דעתו כן. המשנה ברורה בס"ק כב' כתב ויש להקל בספק ברכות (א"ר וגם הפרי מגדים הניחו בצ"ע וגם הגר"א כתב שאין צריך לחזור ולברך).
היסח דעת כאשר ער בלילה
רבינו יונה כתב שברכת התורה שתקנו לחיוב קריאת התורה פוטרת כל היום ואין צריך לברך בכל פעם ופעם. בקריאה כשקרא פעם אחת עדיין לא נגמרה מצוותה שהיא כל היום ולפיכך כשקורא וחוזר למצוותו הוא חוזר ואין צורך לחזור ולברך ואפילו כשקורא בלילה. לגבי הקריאה הלילה הולך אחר היום כדאמרינן בירושלמי אמר ר' יוחנן אנן אגירי דיממא, אנן יזפינן ביממא ופרעינן בלילה. כלומר מי שהוא שכיר אין לו להתבטל מלאכתו כל היום, וכיוון שכן, ואנחנו מצווה עלינו לקרוא כל היום. אם כן אנו כמו פועלים שאין לנו להתבטל מהקריאה, ומה שאנחנו מתבטלים ממנה ביום, הוא כמו הלוואה ואנחנו פורעים אותה בלילה, הנה שקריאת הלילה הוא מהיום ההוא. ולפיכך בברכה שברך בבוקר להיפטר ממה שלומד ביום באותה ברכה נפטר גם כן במה שלומד בלילה. כיוצא בזה בברכה שמברך על אכילה בסוכה פוטר גם את השינה בסוכה ( כי אחרת כיצד יושן בלילה בסוכה מבלי לברך).
ומעדני יום טוב (אות ס') כתב ואני מצאתי ג"ז בגמרא דידן ( עירובין בבלי) בפרק הדר דף סה א"ר נחמן בר יצחק אנן פועלי דיממא אנן, רב אחא בר יעקב יזיף ופרע. ופרש"י היה קובע לו לשנות כך וכך פרקים ביום והיה רגיל לעסוק ביום ופעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום ופורע קביעת עתו בלילה ע"פ שהעיקר הוא ביום ושהלילה נמשך אחר היום בזה , דלילה אינו אלא תשלומים ליום ושכן עשה רב אחא בר יעקב.
הרא"ש כתב שבירושלמי מסיק עליה א"ר אבא והוא ששנה על אתר. ונראה דהיינו דווקא בברכה של אהבה רבה דלא מתחזי לשם ברכת התורה אלא בשונה על אתר, ואם שנה לאלתר אז נראית ברכה לשם עסק התורה כמו לשם ק"ש, ואז לא יצטרך לברך כל אותו היום אפילו יפסיק ללמוד ויחזור וילמד. וכן אם למד בלילה – הלילה הולך אחר היום ואין צריך לברך כל זמן שלא ישן.
השו"ע בס' יב כתב אף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן. המשנה ברורה בס"ק כו' כתב שאפילו לא למד ביום כלל ( שאין צריך לברך אם לומד בלילה).
היסח דעת בבית הכסא ובבית המרחץ
כתבו הגהות מימוניות (הלכות תפילה פ"ז אות ט') בשם רבינו שמחה ששינה ומרחץ ובית הכסא מפסיקין ( לברכת התורה) וצריך לברך אחר כל אחד מהם ג' ברכות (התורה) הללו לפי שהם היסח דעת, השינה שא"א ללמוד כשהוא ישן ומרחץ ובית הכסא שאסורין אפילו בהרהור ד"ת. אמנם מורי רבינו כתב בתשובה (ד"פ ס' מג) שאינו רגיל לברך אלא פעם ראשונה כשהוא לומד או כשהוא קורא בבית הכנסת ואינו חוזר ומברך באותו היום אלא לאחר הפסק של שינה קבע מפני שאינו מסיח דעתו מללמוד ואפילו בהפסק אכילה ובית הכסא, ובית הכסא ומרחץ דין אחד להן.
ודברי חמודות (באות עו) כתבו בשם האגור שכתב טעם אחר (שלא יברך) לפי שאף כשהוא נפנה צריך להיזהר בדינים כמו גילוי טפח וכיצד יקנח, וכה"ג בדיני מרחץ כמו שאלת שלום והנחת תפילין (שאסורים).ראה ס' ג' בשו"ע.
השו"ע בס' י' כתב אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו כיוון שדעתו לחזור ללמוד, לא הוי הפסק וה"ה לשינה ומרחץ ובית הכסא דלא הוי הפסק ( לפי המסקנה של הגהות מימוניות והאגור).
הגר"א מקשה על הטעמים של ה"מ בשם מהר"מ ושל האגור, ז"ל שני הטעמים צריכים עיון. טעם ראשון מאי שנא מתפילין שבהפסק בית הכסא צריך לחזור ולברך וגם תירוץ האגור אינו נכון כמו שכתוב (בשו"ע ס' פה' ס'ב') אפילו להרהר בדברי תורה אסור בבית הכסא ובבית המרחץ והרמ"א הוסיף ואפילו הלכות מרחץ אסור ללמוד במרחץ. והשו"ע בס' מז' ס' ד כתב שהמהרהר בדברי תורה אין צריך לברך. הבית יוסף מביא את האגור וז"ל שמי שמהרהר בלבו תורה קודם שבירך ברכת התורה שפיר דמי , דהרהור לאו כדיבור לעינן ברכה כמו לעינן ק"ש ותפילה כן פסקו התוס' ( ברכות כ: ד"ה ורב חסדא) דהלכה כרב חסדא דהרהור לאו כדיבור. הגר"א נשאר בצריך עיון.
לעניות דעתי, רבינו יונה בד"ה ואמר עונה על קושיית הגר"א על הגהות מימוניות וז"ל אכתי איכא למידק דהא חזינן בציצית ותפילין שמצוותן כל היום ואפ"ה אם חלץ אותן וחזר ומניחן פעם אחרת צריך לברך ובציצית נמי אע"פ שמצוותו כל היום, אם מתעטף בו הרבה פעמים ביום צריך לברך על כל פעם ופעם וקבלה בידו מרבותיו שאפילו נפל מעליו ולקחו מיד ונתעטף בו שמברך עליו, ואע"פ שלא נתכוון להסירו מעליו והכא נמי אע"פ שמצות הקריאה כל היום היה לו לומר שיברך ברכת התורה בכל פעם ופעם, ונראה לו לתרץ שאינו דומה זה לזה מפני שהתפילין כשחולצן או הציצית כשמפשיטן מעליו נגמרה מצוותן ולפיכך כשחוזר ומניחן פעם אחרת, מצווה אחרת היא, וצריך לחזור ולברך אבל בקריאה כשקרא פעם אחת עדיין לא נגמרה מצוותה שהיא כל היום, ולפיכך כשקורא וחוזר, למצותו הוא חוזר, ואין צריך לחזור ולברך.
לעניות דעתי, ניתן לתרץ את קושיית הגר"א על האגור, מהבית יוסף שכתב בס' פה' וז"ל וכתב ה"ר מנוח (פ"ג ה"ד ד"ה ואפילו להרהר) בירושלמי (ברכות פ"ג ה"ד) אמרינן דמותר להרהר בדברי תורה בבית הכסא ולא פליג אגמרא דידן ( בבלי שבת מ: - אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה חוץ מבית המרחץ ומבית הכיסא) דכי אמרינן אסור להרהר הני מילי לכתחילה כלומר לשום מחשבתו ולבו לחשוב בדברי תורה אבל אם היה תלמודו שגור בפיו והרהר לאנסו מותר . ומבואר הוא בגמרא דידן דגרסינן בפרק טבול יום (זבחים קב:) אמר רבא האי דינא מרבי אלעזר ברבי שמעון גמרינא בבית הכסא והיכי עביד הכי והאמר רבה בר בר חנא א"ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ובית הכסא לאנסו שאני. ופרש"י לאנסו שהייתה שמועתו שגורה בפיו ומהרהר בה על כורחו. כלומר על הרהור לא מברכים, אבל הרהור לא נחשב היסח הדעת לכו"ע. ואפשר שאני לא ירדתי לסוף דעתו של הגר"א.
ויותר מזה, לעניות דעתי, השו"ע פסק שנהגו שלא לברך כאשר ישן ביום על מיטתו (ס' יא'), ועל זה הגר"א לא העיר, ובשינה ביום יש היסח דעת יותר גדול מאשר בית הכסא או המרחץ, ולכן אין לברך את ברכת התורה אחר יציאה מבית הכסא גם לפי הגר"א. כלומר הגר"א הקשה על הטעמים אבל הסכים לפסק של השו"ע.
היסח דעת בשינה ביום
הטור כתב בשם תשובות הרא"ש (כלל ד' ס' א) שאף אם ישן ביום שינת קבע על מיטתו הוי הפסק וצריך לחזור ולברך. אבל אם רגיל להתנמנם מיושב על אצילי ידיו, שינת ארעי היא, ולא הוי הפסק דבעודו ניעור דעתו על לימודו.
ר"ת אמר כשאדם עומד ממיטתו בלילה ללמוד שא"צ לברך ברכת התורה מפני שברכת התורה של אתמול שחרית פוטרת עד שחרית אחרת, ועל זה אמר ר' יצחק ולא נהירא. ועל כל פנים לפני ר"ת לא מברך אחר שינה ביום.
כתב האגור בשם אביו ז"ל שהנהיג שלא לברך ביום אפילו אחר שינת קבע וכן ראוי לעשות כי המיקל בברכות במקום שיש מחלוקת לא הפסיד ( סב"ל) כי הברכות אינם מעכבות.
השו"ע בס' יא' כתב שינת קבע ביום על מיטתו הוי הפסק ( לפי טור בשם תשובת אביו הרא"ש) וי"א דלא הוי הפסק ( ר"ת והאגור) וכן נהגו עכ”ל. למרות שלא פוסקים את ר"ת להלכה מכיוון שכל הפוסקים חולקים עליו, מכל מקום חוששים לו לגבי הישן ביום, שלא לברך אחר השינה ביום על מיטתו.
המשנה ברורה כתב בס"ק כה' וז"ל ובל"ח כתב ולי נראה שהמברך תע"ב וכן נהג מורי מהר"י לברך וכן הסכים הפר"ח והא"ר בשם הרבה ראשונים ואחרונים וכ"כ הגר"א וכן העתיק הח"א להלכה.
ילקוט יוסף בס' ט' כתב שאין השינה ביום נחשבת להפסק כדי שיצטרך לברך שנית ברכות התורה קודם לימודו וכ"כ בשארית יוסף ( סב”ל כפי שפסק בשו”ע).
איתא בנדרים (פא.) מפני מה ת"ח אין מצויין לצאת מבניהם ת"ח, רבינא אמר מפני שאין מברכים בתורה תחילה כלומר בתחילת עסקם בתורה בכל יום, ותלמידי חכמים מתוך שהם זהירים לעסוק בתורה ורגילין בה אינם זהירים לברך כשפותחין (אזי) לא מקיימא ברכתא כדכתיב "ונהיה אנחנו וצאצאינו לומדי תורה". ומהרי"א כתב שהטעם שאינם זוכים לבנים ת"ח מפני שאין מברכין בתורה הוא לפי שמאחר שאין מברכין על התורה מורה שאין קורין אותה לשמה, אלא כאומנות בעלמא לפיכך אין זוכין לשלשלת הנמשך לעוסק בתורה לא ימוש מפיך כו'.
ידועה ומפורסמת השאלה של הבית יוסף (סימן מז): בברכת המוציא ההלכה שאם הפסיק בין הברכה לאכילה צריך לחזור ולברך ומשמע שכן הדין בברכת המצוות שאם הפסיק בין הברכה לעשיית המצווה צריך לחזור ולברך, מדוע אנו לא מברכים בכל פעם שאנו לומדים תורה ?
ברכת האכילה באה על הנאת האכילה, וברכת המצוות באה על עשיית המצווה, אבל בתלמוד תורה כיוון שאדם מחויב שלא להפסיק להתעסק בו כלל, כשבא ללמוד כמה שעות אחר שברך לא מוכח מילתא שקורא בלא ברכה דאיכא למימר כשהשכים בירך ושנה לאלתר, ועוד יש לומר דאכילה ועשיית המצוות כיוון שאם רצה שלא לעשותן עד אחר כמה שעות הרשות בידו, כשמפסיק בין ברכה לאכילה או לעשיית מצוות נראה שאותה ברכה אינה חוזרת על אותה אכילה או אותה עשייה אבל תלמוד תורה שחייב לעסוק בה תמיד כשמפסיק בין ברכה ללימוד, לא הוי הפסק מאחר שבאותו זמן שהפסיק היה מחויב ללמוד, לכן לא צריך לברך בכל פעם שלומדים תורה כאשר בירך את ברכת התורה בבוקר.
איתא בבלי בברכות יא: א"ר יהודה אמר שמואל השכים לשנות עד שלא קרא ק"ש צריך לברך. משקרא ק"ש אין צריך לברך שכבר נפטר באהבה רבה ( פרש”י שיש בה מעין ברכת התורה ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך ותלמדם חקי רצונך).
ואיתא בירושלמי (שם פ"א ה"ה) שמואל אמר השכים לשנות קודם ק"ש צריך לברך, לאחר ק"ש א"צ לברך אמר ר' אבא והוא ששנה על אתר (פירש תוס' ד”ה שכבר: לאלתר- שלמד מיד באותו מקום).
כתב התוס' ד"ה שכבר- נשאל לר' יצחק ( לפי דברי הירושלמי) כגון אנו שאין אנו לומדים מיד לאחר תפילת השחר, שאנו טרודין והולכים כך בלא לימוד עד אמצע היום או יותר, אמאי אין אנו מברכין ברכת התורה פעם אחרת כשאנו מתחילין ללמוד ? והשיב ר"י דלא קיימא לן כאותו ירושלמי הואיל וגמרא שלנו לא אמרו ואין צריך לאלתר ללמוד, ועוד אפילו לפי הירושלמי דווקא אהבה רבה דלא הוי עיקר ברכת התורה , דעיקר אהבה רבה לק"ש נתקן ובשביל היא אינו נפטר מברכת התורה אלא אם ילמד מיד וגם לא יעשה היסח הדעת ( כלומר ר' אבא דיבר רק על המקרה שלא ברך את ברכת התורה לפני ק”ש). אבל ברכת אשר בחר בנו וברכת לעסוק בדברי תורה שהן עיקר לברכת התורה פוטרת כל היום.
ואם תאמר מאי שנא מסוכה שאנו צריכים לברך על כל סעודה את ברכת ליישב בסוכה? וי"ל דשאני תורה שאינו מייאש עצמו, דבכל שעה אדם מחויב ללמוד דכתיב (יהושע א,ח) "והגית בו יומם ולילה" והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק. אבל לאכילה בסוכה יש שעה קבועה.
והצרפתים נהגו לומר פסוקים (מהתורה אחר ברכת התורה): ברכת הכוהנים וגם אלו דברים שאין להם שיעור שהיא משנה ( פאה פ"א) ואילו דברים שאדם אוכל פירותיהן וכו' שהיא בריתא (שבת קכז.) מפני הירושלמי דבעי שילמד על אתר (ברור שגם לדבריהם ברכת התורה פוטרת לכל היום), אבל אין צריך כמו שכתבתי כבר עכ"ל. ר"ת כתב כשאדם עומד ממיטתו בלילה שא"צ ( לברך) שברכת התורה של אתמול שחרית פוטרת עד שחרית אחרת, ור"י חולק עליו.
רבינו יונה כתב שלכאורה היה נראה לחלק בין מי שקריאתו כל היום או רובו ובין מי שאינו קורא בקביעות אלא במקרה. דמי שקורא בקביעות דין הוא שיפטר בברכת התורה שאמר בבוקר מפני שלדעת כן אומר אותה שיקרא כשירצה בין מיד בין אחר שעה, כיון שכוונתו עכ"פ לקרות או לשנות ויודע שיקרא. אבל אדם אחר שאינו יודע אם יקרא אם לאו, אינו מברך לכוונה שיקרא ק"ש, כשבא במקרה ללמוד היה לו לברך כיון שמתחלה לא נתכוון לאמרה על קריאה שיקרא ביום אלא שנהגו העולם שלא לברך כלל אפילו בבואם ללמוד דרך מקרה משום דכיון דמצות הקריאה כל היום היא אותה הברכה שבבוקר פוטרת כל מה שיקרא ביום .
הרמב"ם ( הלכות תפילה פ"ז ה"יא) כתב בכל יום חייב אדם לברך ג' ברכות אלו ואחר כך קורא מעט מדברי תורה ונהגו העם לקרוא ברכת כוהנים . הכסף משנה ( ס' יא) כתב והוא כדי שלא להפסיק בין הברכה ובין הדבר שמברך עליו. משמע גם מהרמב"ם שברכה התורה פוטרת את כל היום.
השו"ע בסימן מז' ס' י' כתב אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו כיוון שדעתו לחזור ללמוד, לא הוי הפסק ( לפי הרא"ש, ור"י בשם ר"ת) .
המגן אברהם בס"ק ט מדייק מהמילים של השו”ע "כיון שדעתו לחזור" שמשמע דמי שאין דרכו ללמוד ונמלך ללמוד צריך לברך וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ד' ס' ב'. אבל הט"ז בס"ק ח' כתב להפך וז"ל דכבר נתברר לעי"ל הטעם שאין הפסק מפסיד כלום, מטעם שחיוב הלימוד תמיד רובץ עליו אלא שהטרדה פותרתו, וכל שעה שאינו טרוד חל עליו החיוב ע"כ א"צ לחזור ולברך ולאו בדעתו תליה מילתא, ותו אדרבא אמרינן דמסתמא הווה דעתו אם יזדמן שיוכל ללמוד אפילו בשעה שאינו רגיל ללמוד שילמד. וכן מורה לשון השו"ע שאומר "כיון שדעתו לחזור" ולא אמר "אם דעתו לחזור" אלא מסתמא אמרינן דעתו כן. המשנה ברורה בס"ק כב' כתב ויש להקל בספק ברכות (א"ר וגם הפרי מגדים הניחו בצ"ע וגם הגר"א כתב שאין צריך לחזור ולברך).
היסח דעת כאשר ער בלילה
רבינו יונה כתב שברכת התורה שתקנו לחיוב קריאת התורה פוטרת כל היום ואין צריך לברך בכל פעם ופעם. בקריאה כשקרא פעם אחת עדיין לא נגמרה מצוותה שהיא כל היום ולפיכך כשקורא וחוזר למצוותו הוא חוזר ואין צורך לחזור ולברך ואפילו כשקורא בלילה. לגבי הקריאה הלילה הולך אחר היום כדאמרינן בירושלמי אמר ר' יוחנן אנן אגירי דיממא, אנן יזפינן ביממא ופרעינן בלילה. כלומר מי שהוא שכיר אין לו להתבטל מלאכתו כל היום, וכיוון שכן, ואנחנו מצווה עלינו לקרוא כל היום. אם כן אנו כמו פועלים שאין לנו להתבטל מהקריאה, ומה שאנחנו מתבטלים ממנה ביום, הוא כמו הלוואה ואנחנו פורעים אותה בלילה, הנה שקריאת הלילה הוא מהיום ההוא. ולפיכך בברכה שברך בבוקר להיפטר ממה שלומד ביום באותה ברכה נפטר גם כן במה שלומד בלילה. כיוצא בזה בברכה שמברך על אכילה בסוכה פוטר גם את השינה בסוכה ( כי אחרת כיצד יושן בלילה בסוכה מבלי לברך).
ומעדני יום טוב (אות ס') כתב ואני מצאתי ג"ז בגמרא דידן ( עירובין בבלי) בפרק הדר דף סה א"ר נחמן בר יצחק אנן פועלי דיממא אנן, רב אחא בר יעקב יזיף ופרע. ופרש"י היה קובע לו לשנות כך וכך פרקים ביום והיה רגיל לעסוק ביום ופעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום ופורע קביעת עתו בלילה ע"פ שהעיקר הוא ביום ושהלילה נמשך אחר היום בזה , דלילה אינו אלא תשלומים ליום ושכן עשה רב אחא בר יעקב.
הרא"ש כתב שבירושלמי מסיק עליה א"ר אבא והוא ששנה על אתר. ונראה דהיינו דווקא בברכה של אהבה רבה דלא מתחזי לשם ברכת התורה אלא בשונה על אתר, ואם שנה לאלתר אז נראית ברכה לשם עסק התורה כמו לשם ק"ש, ואז לא יצטרך לברך כל אותו היום אפילו יפסיק ללמוד ויחזור וילמד. וכן אם למד בלילה – הלילה הולך אחר היום ואין צריך לברך כל זמן שלא ישן.
השו"ע בס' יב כתב אף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן. המשנה ברורה בס"ק כו' כתב שאפילו לא למד ביום כלל ( שאין צריך לברך אם לומד בלילה).
היסח דעת בבית הכסא ובבית המרחץ
כתבו הגהות מימוניות (הלכות תפילה פ"ז אות ט') בשם רבינו שמחה ששינה ומרחץ ובית הכסא מפסיקין ( לברכת התורה) וצריך לברך אחר כל אחד מהם ג' ברכות (התורה) הללו לפי שהם היסח דעת, השינה שא"א ללמוד כשהוא ישן ומרחץ ובית הכסא שאסורין אפילו בהרהור ד"ת. אמנם מורי רבינו כתב בתשובה (ד"פ ס' מג) שאינו רגיל לברך אלא פעם ראשונה כשהוא לומד או כשהוא קורא בבית הכנסת ואינו חוזר ומברך באותו היום אלא לאחר הפסק של שינה קבע מפני שאינו מסיח דעתו מללמוד ואפילו בהפסק אכילה ובית הכסא, ובית הכסא ומרחץ דין אחד להן.
ודברי חמודות (באות עו) כתבו בשם האגור שכתב טעם אחר (שלא יברך) לפי שאף כשהוא נפנה צריך להיזהר בדינים כמו גילוי טפח וכיצד יקנח, וכה"ג בדיני מרחץ כמו שאלת שלום והנחת תפילין (שאסורים).ראה ס' ג' בשו"ע.
השו"ע בס' י' כתב אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו כיוון שדעתו לחזור ללמוד, לא הוי הפסק וה"ה לשינה ומרחץ ובית הכסא דלא הוי הפסק ( לפי המסקנה של הגהות מימוניות והאגור).
הגר"א מקשה על הטעמים של ה"מ בשם מהר"מ ושל האגור, ז"ל שני הטעמים צריכים עיון. טעם ראשון מאי שנא מתפילין שבהפסק בית הכסא צריך לחזור ולברך וגם תירוץ האגור אינו נכון כמו שכתוב (בשו"ע ס' פה' ס'ב') אפילו להרהר בדברי תורה אסור בבית הכסא ובבית המרחץ והרמ"א הוסיף ואפילו הלכות מרחץ אסור ללמוד במרחץ. והשו"ע בס' מז' ס' ד כתב שהמהרהר בדברי תורה אין צריך לברך. הבית יוסף מביא את האגור וז"ל שמי שמהרהר בלבו תורה קודם שבירך ברכת התורה שפיר דמי , דהרהור לאו כדיבור לעינן ברכה כמו לעינן ק"ש ותפילה כן פסקו התוס' ( ברכות כ: ד"ה ורב חסדא) דהלכה כרב חסדא דהרהור לאו כדיבור. הגר"א נשאר בצריך עיון.
לעניות דעתי, רבינו יונה בד"ה ואמר עונה על קושיית הגר"א על הגהות מימוניות וז"ל אכתי איכא למידק דהא חזינן בציצית ותפילין שמצוותן כל היום ואפ"ה אם חלץ אותן וחזר ומניחן פעם אחרת צריך לברך ובציצית נמי אע"פ שמצוותו כל היום, אם מתעטף בו הרבה פעמים ביום צריך לברך על כל פעם ופעם וקבלה בידו מרבותיו שאפילו נפל מעליו ולקחו מיד ונתעטף בו שמברך עליו, ואע"פ שלא נתכוון להסירו מעליו והכא נמי אע"פ שמצות הקריאה כל היום היה לו לומר שיברך ברכת התורה בכל פעם ופעם, ונראה לו לתרץ שאינו דומה זה לזה מפני שהתפילין כשחולצן או הציצית כשמפשיטן מעליו נגמרה מצוותן ולפיכך כשחוזר ומניחן פעם אחרת, מצווה אחרת היא, וצריך לחזור ולברך אבל בקריאה כשקרא פעם אחת עדיין לא נגמרה מצוותה שהיא כל היום, ולפיכך כשקורא וחוזר, למצותו הוא חוזר, ואין צריך לחזור ולברך.
לעניות דעתי, ניתן לתרץ את קושיית הגר"א על האגור, מהבית יוסף שכתב בס' פה' וז"ל וכתב ה"ר מנוח (פ"ג ה"ד ד"ה ואפילו להרהר) בירושלמי (ברכות פ"ג ה"ד) אמרינן דמותר להרהר בדברי תורה בבית הכסא ולא פליג אגמרא דידן ( בבלי שבת מ: - אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה חוץ מבית המרחץ ומבית הכיסא) דכי אמרינן אסור להרהר הני מילי לכתחילה כלומר לשום מחשבתו ולבו לחשוב בדברי תורה אבל אם היה תלמודו שגור בפיו והרהר לאנסו מותר . ומבואר הוא בגמרא דידן דגרסינן בפרק טבול יום (זבחים קב:) אמר רבא האי דינא מרבי אלעזר ברבי שמעון גמרינא בבית הכסא והיכי עביד הכי והאמר רבה בר בר חנא א"ר יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ ממרחץ ובית הכסא לאנסו שאני. ופרש"י לאנסו שהייתה שמועתו שגורה בפיו ומהרהר בה על כורחו. כלומר על הרהור לא מברכים, אבל הרהור לא נחשב היסח הדעת לכו"ע. ואפשר שאני לא ירדתי לסוף דעתו של הגר"א.
ויותר מזה, לעניות דעתי, השו"ע פסק שנהגו שלא לברך כאשר ישן ביום על מיטתו (ס' יא'), ועל זה הגר"א לא העיר, ובשינה ביום יש היסח דעת יותר גדול מאשר בית הכסא או המרחץ, ולכן אין לברך את ברכת התורה אחר יציאה מבית הכסא גם לפי הגר"א. כלומר הגר"א הקשה על הטעמים אבל הסכים לפסק של השו"ע.
היסח דעת בשינה ביום
הטור כתב בשם תשובות הרא"ש (כלל ד' ס' א) שאף אם ישן ביום שינת קבע על מיטתו הוי הפסק וצריך לחזור ולברך. אבל אם רגיל להתנמנם מיושב על אצילי ידיו, שינת ארעי היא, ולא הוי הפסק דבעודו ניעור דעתו על לימודו.
ר"ת אמר כשאדם עומד ממיטתו בלילה ללמוד שא"צ לברך ברכת התורה מפני שברכת התורה של אתמול שחרית פוטרת עד שחרית אחרת, ועל זה אמר ר' יצחק ולא נהירא. ועל כל פנים לפני ר"ת לא מברך אחר שינה ביום.
כתב האגור בשם אביו ז"ל שהנהיג שלא לברך ביום אפילו אחר שינת קבע וכן ראוי לעשות כי המיקל בברכות במקום שיש מחלוקת לא הפסיד ( סב"ל) כי הברכות אינם מעכבות.
השו"ע בס' יא' כתב שינת קבע ביום על מיטתו הוי הפסק ( לפי טור בשם תשובת אביו הרא"ש) וי"א דלא הוי הפסק ( ר"ת והאגור) וכן נהגו עכ”ל. למרות שלא פוסקים את ר"ת להלכה מכיוון שכל הפוסקים חולקים עליו, מכל מקום חוששים לו לגבי הישן ביום, שלא לברך אחר השינה ביום על מיטתו.
המשנה ברורה כתב בס"ק כה' וז"ל ובל"ח כתב ולי נראה שהמברך תע"ב וכן נהג מורי מהר"י לברך וכן הסכים הפר"ח והא"ר בשם הרבה ראשונים ואחרונים וכ"כ הגר"א וכן העתיק הח"א להלכה.
ילקוט יוסף בס' ט' כתב שאין השינה ביום נחשבת להפסק כדי שיצטרך לברך שנית ברכות התורה קודם לימודו וכ"כ בשארית יוסף ( סב”ל כפי שפסק בשו”ע).
הוסף תגובה
עוד מיעקב חזן
עוד בנושא אמונה
חיפושים אחרונים